רשלנות רפואית מהווה אחד מגורמי התמותה המרכזיים בארץ ובעולם, ובעטיה מוגשות אינספור תביעות. בארה"ב מהווה רשלנות רפואית גורם תמותה שלישי, ולמרבה הצער המצב בישראל גם לא מעודד

שאלות רבות מתעוררות סביב הפיצוי המגיע לנפגעים בתאונות דרכים, כך למשל עולה השאלה: אם אני אשם בקרות התאונה ונפגעתי בעצמי, האם מגיע לי פיצוי? ולאן בעצם כדאי להגיש קביעה לדרגת נכות? לביטוח הלאומי או לבית המשפט?

העירייה נושאת באחריות לשלומם וביטחונם של התושבים המתגוררים בתחום שיפוטה. האם בנסיבות שבהן העירייה הייתה יכולה לצפות את הנזק אך לא פעלה כדי למנעו יהיה ניתן לחייבה בתשלום פיצויים?

הפעם נעסוק ברשלנות רפואית הנובעת מאבחון שגוי או איחור באבחון - רשלנות שעלולה להיות קטלנית, ואף נלווה אליה תסכול עמוק (ומוצדק) הנובע מהידיעה שאבחון מוקדם יכול היה למנוע את התפשטות המחלה

מעט מאוד מודעים לכך שגם פציעה ברחוב או בכל מרחב ציבורי אחר, גם שלא במסגרת תאונת עבודה או תאונת דרכים, עשויה להקים פיצוי הולם לנפגע. כל הפרטים בפנים

לא תמיד המחדל (או המעשה) כל כך מובהק. יש הרבה שטחים אפורים, לא מעט שאלות וקונפליקט אחד ידוע המתורגם לחשש מפני רפואה מתגוננת